הכנת והסתגלות הקשיש למעבר לבית אבות

מעבר לבית אבות היא החלטה קשה מאחר והיא משנה את דרך חייו וסביבת מגוריו של הקשיש. באופן טבעי, רוב הקשישים מעדיפים להישאר בביתם, מאחר ושינוי הרגלים בגיל מבוגר (ובעצם בכל גיל) כרוך בלחצים ודורש משאבים רבים, לעומת השארות בסביבה המוכרת והידועה, במיוחד אם יש ברקע אובדן של בן זוג או הידרדרות מהירה במצב הבריאותי.

לרוב ההחלטה לעבור לבית אבות מתקבלת כאשר הקשיש כבר לא יכול להתמודד עם ניהול הבית, ואף זקוק לעזרה בפעולות יומיומיות כגון הכנת אוכל, רחצה, התלבשות ועלול לסבול מהזנחה.
כמו כן לעתים המשפחה חוששת מהירידה במצב המנטלי – שיכולה להתבטא בשכחה, העלולה אף לסכן את חייו של הקשיש (למשל להשאיר את הגז דולק).

כאשר מתקבלת ההחלטה לעבור לבית אבות, ניתן להקל על המעבר בהכנה נכונה.
החשוב ביותר הוא לאפשר לקשיש להמשיך ולהרגיש שליטה עצמית על החיים בכך שיציעו לו מספר ברירות שמתוכן יוכל לבחור את המתאימה לו ביותר. אפילו החלטות פעוטות לכאורה, כגון אלו רהיטים לקחת והיכן למקמם משפיעות על הרגשתו של הקשיש.
“קשישים מרגישים שעקירתם מביתם היא בחירתם האחרונה – ולכן אין להפעיל עליהם לחץ בעניין זה מצד בני משפחה או חברים”
עפ”י רמנט Understanding older adults, Lexington Books 1989

הענקת תמיכה נפשית ופיזית למעבר חשובה ביותר – רצוי לתכנן מעבר כזה עם בני משפחה קרובים, או חברים טובים תוך תכנון וביצוע צעדים ברורים.
כמו כן רצויה זיקה לסביבה החדשה קודם למעבר: יתכן ורצוי לעשות זאת בביקור מוקדם בבית האבות, השארות לארוחת צהרים או ערב במקום וכדומה. ביקור נציגי בית האבות בסביבת מגוריו של הקשיש טרם המעבר חשובה ליצירת קשר עם צוות בית האבות והכרות מצבו של הקשיש ודרך חייו.
יש לחדד יתרונות של בית האבות כגון קרבה לאחד הילדים שגר באזור, סביבה שהקשיש אוהב, פעילויות במקום.
חשוב להקפיד על רצף חיים מהסביבה הקודמת לחדשה כמו שימוש בחפצים אהובים, או בהמשך פעילות אהובה ונעימה.
יש לזכור שנסיגה במצב הבריאותי, התנהגות רגרסיבית ודיכאון מצביעים על העדר הסתגלות לבית האבות, לעומת הבעת רגשות כעס או סיפוק המעידים על כך שהקשיש מסתגל בצורה טובה למסגרת החדשה.

יחסי ילדים הורים מתהדקים במעבר לבית אבות

על פי מחקרים של (Smith & Bengeston (1982 עולה כי 30% מהנחקרים חידשו בעקבות ההשמה המוסדית את יחסי הקרבה שהיו קיימים בעבר, ואשר נפגמו בשל ירידה בתפקודו של הזקן והנטל הטיפולי שרבץ על כתפי ילדיו.
עתה, משהוסר הנטל, יכלו הילדים שוב להתפנות לטיפוח הקשר החברתי והרגשי עמו.
15% מהנחקרים ציינו כי לאחר כניסת ההורה למוסד הם פתחו יחסים קרובים לראשונה בחייהם.

פורסם בקטגוריה מאמרים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.