התחלה חדשה – סיפורה של איבון

איבון עלתה ממצרים יחד עם משפחתה בשנות ה-50 ובמשך שנים רבות עסקה ברקמה. היא נמצאת כיום בבית אבות עדנה  4 שנים.

“במשפחה היינו 7 ילדים 4 בנות ו-3 בנים. אמא ממצרים ואבא שברח מסוריה. אבא שלי היה חייט הייתה לו חנות במצרים. הוא מעולם לא סיפר כיצד ברח בגיל 12 מסוריה ואיך הגיע לדודתו במצרים, מה שידוע הוא שהרגו שם את שני הוריו.

במצרים הורי התחתנו, הם שמרו על מסורת. אני חייבת להודות שהם היו יפים מאוד. אנחנו למדנו בבית ספר יהודי במצרים ואבא שלי שילם על בית הספר כל חודש.

היה לנו קשה שם מפני שלא נחשבנו לתלמידים רגילים, עקב מצבנו הכלכלי הקשה. עד גיל 14 הייתי בבית הספר ולאחר מכן אבי הוציא אותי משם. עברתי לבית ספר מקצועי לרקמה. המנהלת בבית הספר הייתה קשוחה ונהגה להעליב אותי באופן אישי. אני זוכרת שהיא הייתה שואלת: “איך זה יכול להיות שיש לך אבא חייט ואין לך בד לריקמה?”.

בנה של המנהלת החשיב את עצמו ולא דיבר עם אף אחד. הוא גדל רק עם אימו מפני שאביו נפטר ואותו הוא לא הכיר. לכן לא היה מי שיחנך אותו, בבית הספר הוא היה עושה מה שהוא רוצה ללא חשבון. ביני ובינו הייתה שנה הפרש. באותו זמן לא התייחסתי אליו ממש. בינתיים אחים שלי הודיעו על כך שהם רוצים לעלות לארץ ישראל. אך אבי לא הסכים לכך ואמר שכולנו ניסע יחד.

כאשר יצאנו ממצרים, לא אמרנו שאנו נוסעים לארץ אלא לטיול במרסיי. במרסיי קיבלו אותנו יהודים ושם היינו במחנה שהיו מצויים בו מיטות, שמיכות, אוכל וכל הדרוש לנו. היינו שם עד שהגיע זמן שהתאפשר לעלות לארץ ישראל. כשהגענו, גרנו במעברות  אני ואמי קיבלנו צריף.

בשבת אחת, התכנסו צעירים במועדון והודיעו לנו על כך. הם הביאו פטיפון ואנשים רקדו, גם אני הייתי שם. לפתע זיהיתי דמות מוכרת- זה היה בנה של המנהלת. באותו יום ובימים שאחריהם רקדנו יחד. כך התחלנו לצאת על אף ההתנגדות מצד אבי.זה לא היה סתם, הבחור הזה היה שחקן. הוא לא עזב אותי בשקט וחיזר אחרי רבות. הוא היה בא אלי עד לבית והיה בוכה. לבסוף אבי הסכים והתחתנו.

למעשה, התחתנתי איתו כי ריחמתי עליו- הוא היה חולה אפילפסיה ופחדתי שיישאר לבד כל חיו. פחדתי גם לישון לידו בזמן ההריון בגלל המחלה שלו. הלכתי לשאול את הרופא האם המחלה תורשתית. הוא אמר לי שכן והודעתי על כך לבעלי- הוא לא האמין לי.”

יום אחד מצאו אצלה בבלוטת הלימפה גידול סרטני. שלחו אותה לרופא מומחה והוא הודיע שחייב לכרות את השד. שאלו אותה ואת בעלה והם הסכימו על כך. היא עברה את הניתוח בהצלחה. אך לא הייתה מוכנה שישימו לה שתל סיליקון במקום בגלל הסכנה שכרוכה בכך, ובגלל שהיא לא תוכל ללכת אחר כך לים, ולזה היא לא הסכימה.

לאחר התלבטות קצרה היא החליטה לרקום מין ספוג שמהווה תחליף לשתל הסילקון. כך שלמזלה בזכות כישוריה היא הצליחה להתגבר על בעיה זו

לפרטים התקשרו השאירו פרטים דילוג לתוכן